כַּדּוּר עֵץ- אילי סופיה ריינר

שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם הִגִּיעָה, וְאביב פּוֹגֵשׁ אֶת אַבָּא בְּשַׁעַר הַגַּן, אביב קְצָת עָיֵף, אָז כְּמוֹ תָּמִיד מַזְמִין אוֹתוֹ אַבָּא לְטְרֶמְפְּ קָצָר עַל הַיָּדַיִם, " אֲבָל אַבָּא, עֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה לִי הָעֲיֵפוּת", אוֹמֵר אביב, כאשר אבא מוריד אותו מכתפיו.

"אַתָּה זוֹכֵר כַּמָּה קְצָרָה הַדֶּרֶךְ", עוֹנֶה אַבָּא, "בְּקָרוֹב נַגִּיעַ הַבַּיְתָה, תֹּאכַל אֲרוּחַת צָהֳרַיִם וְתָנוּחַ". אֲבָל לְאביב אֵין עַכְשָׁו מַצָּב רוּחַ.

אֲפִלּוּ הַשְּׁאֵלָה, אֵיךְ הָיָה בַּגַּן, בִּמְקוֹם לַעֲזֹר מְנִיבָה עוֹד בְּעָיוֹת, כִּי אביב מְסַפֵּר, שֶׁחֵלֶק מִיַּלְדֵי הַגַּן הֵבִיאוּ דְּבָרִים לְט"וּ בִּשְׁבָט, וְאִלּוּ רַק הוּא הִגִּיעַ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, בעוד דקה הוא יתחיל לבכות.

"בְּמַצָּב שֶׁכָּזֶה רַק עֶזְרָה מִשָּׁמַיִם יְכוֹלָה לַעֲזֹר", אוֹמֵר אַבָּא בְּלבּוֹ, וּבוּמְס מַשֶּׁהוּ נוֹפֵל מַמָּשׁ עַל קְצֵה אַפּוֹ וְנוֹחֵת עַל הַמִּדְרָכָה, כַּדּוּר צָהֹב מֵעֵץ הָאִזְדָּרֶכֶת (שֶׁבַּחֲצַר הַגַּן), שֶׁבְּטָעוּת רַגְלוֹ שֶׁל אביב בְּדִיּוּק מוֹעֶכֶת.

וּבְכָל זֹאת מִיָּד בְּעִקְבוֹתָיו נוֹחֵת לְעֶזְרָה מִן הָעֵץ כַּדּוּר חָדָשׁ,

"מִי עוֹלֶה עַל הַמִּגְרָשׁ"?

כַּמָּה מְסִירוֹת בְּכִוּוּן הַבַּיִת עַד שֶׁהַכַּדּוּר פּוֹרֵץ אֶת גְּבוּלוֹת הַמִּדְרָכָה,

אביב וְאַבָּא מַכְרִיזִים "גּוֹל", וְיוֹצְאִים לְחַפֵּשׂ כַּדּוּר קְצָת יוֹתֵר גָּדוֹל.

כַּדּוּר זַיִת עַכְשָׁו נִבְעָט בֵּין הָרַגְלַיִם,

מִי יִהְיֶה זֶה שֶׁיַּבְקִיעַ גּוֹל מִבֵּין הַשְּׁנַיִם?

ומי ימצא את הכדור הבא? אֵלִיפְּטִי, כְּמוֹ בַּיְסְבּוֹל לְתִפְאֶרֶת

שיצטרף אֶל הַנִּבֶחֶרת,

בַּלּוּט שֶׁל עֵץ אַלּוֹן רְחַב צַמֶּרֶת,

זוֹ גַּם הִזְדַּמְּנוּת לִשְׁתּוֹת קְצָת מַיִם,

אביב מוֹסֵר, אַבָּא "מְבַשֵּׁל" וְגוֹל,

יוֹצְאִים לְחַפֵּשׂ כַּדּוּר עוֹד יוֹתֵר גָּדוֹל.

אביב וְאַבָּא מְרִימִים אֶת הָרֹאשׁ

וּמֵעֲלֵיהֶם עֵץ בְּרוֹשׁ. מִתְגַּלְגֵּל מֻשְׁלָם, כַּדּוּר עָגֹל בִּמְיֻחָד,

אביב יוֹצֵא בְּ'מִתְפָּרֶצֶת' לְבַד.

יָרֹק אוֹ חוּם הַצֶּבַע לֹא חָשׁוּב,

עכשיו בּוֹעֲטִים שניהם בֶּחָרוּב,

כַּמָּה שֶׁהוּא מִסְתַּחְרֵר,

הֵם מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ, לֹא בְּתוֹר כַּדּוּר,

אֶלָּא בְּתוֹר מַשֶּׁהוּ אַחֵר.

עַד שֶׁשּׁוּב גּוֹל, וְהַפַּעַם מְחַפְּשִׂים כַּדּוּר קְצָת יוֹתֵר עָגֹל.

"תִּרְאֶה כַּמָּה שֶׁהָיָה לָנוּ נֶחְמָד", אוֹמֵר אַבָּא, "הִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה, אביבי",

"קְצָת חֲבָל", עוֹנֶה אביב וּמוֹסֵר אֶל אַבָּא אִצְטְרֻבָּל

וּבַבֹּקֶר הַמָּחֳרָת,

בַּדֶּרֶךְ אֶל הַגַּן אוֹסֵף אביב חֲמִשָּׁה כַּדּוּרִים מִגָּדוֹל עַד קָטָן,

כַּדּוּר אִצְטְרֻבָּל עֲנָק,

וְסוּג כַּדּוּר חָרוּב, שֶׁמִּסְתַּחְרֵר נִפְלָא,

כַּדּוּר בַּלּוּט בְּרוֹשׁ- מֻשְׁלָם בְּצוּרָתוֹ הָעֲגֻלָּה,

כַּדּוּר בַּלּוּט אַלּוֹן, שֶׁכְּמוֹתוֹ עַל הַמִּדְרָכָה יֵשׁ הֲמוֹן

כַּדּוּר זַיִת, שֶׁעָזַר לָהֶם אֶתְמוֹל לְהַגִּיעַ מֵהַגַּן וְעַד הַבַּיִת

אֶת כַּדּוּר הָאִזְדָּרֶכֶת הַנִּמְעָךְ אביב לֹא מִתְכּוֹפֵף לֶאֱסֹף,

גַּם כָּכָה יֵשׁ אוֹתוֹ בֶּחָצֵר שֶׁל הַגַּן בְּלִי סוֹף.

מִי מִכָּל הַכַּדּוּרִים מִתְקַדֵּם הֲכִי בִּמְהִירוּת,

אוּלַי יַעַרְכוּ הַכַּדּוּרִים תַּחֲרוּת?

לְאביב וּלְאַבָּא שֶׁלּוֹ יֵשׁ פַּטֶנְט,

פַּטֶנְט בּוֹ הֵם מִשְׁתַּמְּשִׁים כְּשֶׁהֵם הוֹלְכִים בָּרֶגֶל,

כְּשֶׁאביב מִתְעַיֵּף, לוֹקֵחַ אוֹתוֹ אַבָּא עַל הַיָּדַיִם,

וּכְשֶׁאַבָּא מִתְעַיֵּף, שְׁנֵיהֶם מְשַׂחֲקִים כַּדּוּרֶגֶל.

כַּדּוּרֶגֶל פָּשׁוּט שֶׁלֹּא קוֹנִים בַּחֲנוּת,

כַּדּוּר יְקַר עֵרֶךְ הָעֲשׂוּי בַּלּוּט.

הסיפור הופיע במהדורה הראשונה של 'לאהוב לכתוב'.

איורים: אוניקה אלנה דניאלה