צפינו יחד בסרט 'חג מולד מר' של אלמודובר

הכל התחיל כשהוא פתח את חדר השינה וראה אותי שם באמצע היום, לידי על המיטה כלי כתיבה, זאת אחרי שהכרזתי קבל משפחה ובן זוג, שלא לדאוג לי, שאגיע מאוחר, שלקחתי אתי משהו לאכול, ומשהו לכתוב, כדי לכתוב ישר אחרי השחייה בים...

'אחרי השחייה בים'... אחרי עלבון והשפלה מטעם מצילי החוף... 

את כל החוויה, שהסעירה את יומי, התכוונתי לעבד בכתיבה, זו החוויה שאחריה הבנתי שלא אלך לשום מקום - הביתה ולמיטה!

והנה אני במיטה ולידי הדפים, ועכשיו הדלת נפתחת, ומה הוא עושה בבית עכשיו??? 

"באתי לנוח, חשבתי שלא תהיי עכשיו בבית", (הרי הצהרתי שלא אהיה בבית כל היום...

שנינו מתאימים את עצמנו למצב שנוצר, (עיבוד החוויה שחוויתי בים תתרחש בהרחבה ביני וביני בהרחבה, בתקווה שתרחיב את לבי, למרות שחלקים ממנה כבר נמצאים במילים אלו) 

והוא שואל, :רוצה שאני אראה לך משהו"?

"מה"?

"כתבה על הסרט, של אלמודובר.

והנה יומיים אחרי שראינו סרט אנחנו מדברים בינינו, יותר נכון, הוא קורא באוזניי ביקורת על הסרט 'חג מולד זר'

מקריא ועוצרים כדי לדבר, לא על עינייני דיומא, אלא, על משהו אחר. אחרי שהוא מסיים להקריא, ואחרי שאנחנו מסיימים לדבר על הסרט, הוא שואל, "יש לך נושא למחר למפגש הכתיבה"?

ואני רואה שהוא מאוד נהנה לכתוב איתי בשבוע שעבר לקראת המפגש... "למה"? אני שואלת, "אתה רוצה שנכתוב שוב, יחד"?

"אפשר", הוא משחרר תשובה נלהבת ואני מביאה שני ספרים עם כריכה קשה, ושנינו מתחילים לכתוב בלי נושא.

לכתוב בלי נושא, ככה לשבת במיטה ולקחת אל היד ספר, לא לפתוח אותו, אלא, להניח אותו סגור על הרגליים ולהניח עליו דף ולהתחיל להעלות על הכתב בדיוק את מה שקורה עכשיו... זה יכול להיות מרתק, וגם משעמם, אבל לא צריך לחשוב על איך זה (יוצא) העיקר שייצא...

שייצ משהו מתוך עצמי... עצמי... עצמי... עצמי כבר משומם, עצמי חוזר על עצמו, לפחות היה עצמי חוזר על עצמו, כמו עצמו של אלמודובר, זה היה יכול להיות דבר מעצים, אבל עצמי סתם כותב את אותו דבר... ונזכר בים, במים, בדרך מהחוץ, בחול הרך, באוטובוס, בפקחים, בהחלטה לחזור הביתה ולהישאר במיטה עד מחר.

והנה הגעתי לנושא.

להישאר בבית עד מחר

יכול להיות דבר נהדר

סתם להתכסות בשמיכה דקה

ולהרגיש שאני נסיכה או מלכה

שהעולם יחכה עד שאחזור,

עד שאפתח שערי ממלכתי

ועד אז הכל יכול להיות שקט ואיטי

אבל יכול להיות גם מצב הפוך

שאני מתחבאת מן העולם בתוך הפוך

לא רוצה שיראוני, לא רוצה להציץ לראות

רוצה להתכנס לתוך תוכי ולבכות

ובין לבין?

האמת - שאין!

זה מצב קיצוני

רך או קוצני

שמתחרז לי עכשיו נהדר עם מי שאני.

כל אחת מבנות החוג בדיור המוגן הקריאה משהו, וגם אני שמשתתפת בסבב הראתי את הטקסט שלי, מבט חטוף אל השעון הותיר לנו זמן לעוד פעילות, וביקשתי מהבנות לכתוב טקסט הפוך.

יום שלם להיות בחוץ

יכול להיות דבר מאוד לחוץ

למהר מדר לדבר

או להסתובב כמו כדור שהאוויר בו נגמר

ונותר בין השיחים,

אחרי שכל הילדים הולכים.

להיות בחוץ עם ארנק מלא שטרות

יכול להיות

מעייף מאוד

לעבור ממסעדה אחת לאחרת

מחנות נוצצת לחנות זוהרת

ורק בסוף להחליט שאני

נכנסת לי לסרט

ולא חשוב מה משודר

בתקווה שהוא יהיה הכי משעמם שאפשר. סדנאות כתיבה