לשם מה להוציא לאור את הספר שלי? התשובה כנראה - אהבה...

מסעות הכתיבה שלי מלווים את מסעות החיים שלי.

הכתיבה מניעה את חיי, פותחת בפניי מרחב,לתוכו אני 'נמזגת', מוזגת את פחדיי, מגלה את סודותיי הכמוסים ביותר שיש, אפילו סודות שנשמרים בי מפניי שלי, כל אלו באים בכתיבה, מתובלים היטב בצורה בה אני בוחרת לכתב אותם.

לפעמים, כמו בספר 'להיות', אני מכנסת את רגשותיי לתוך חריזה.

לעיתים, לתוך דמות ספרותית, כמו בספר 'עיבור',

או לתוך מאמר, כמו כאן.

זהו עולם שלם שלי שאני בוחרת לנהלו ביני וביני.

למעשה הכתיבה מחזירה לידיי תחושת ריבונות על חיי (הפנימיים) ומתחושה זו, לעיתים גם מחזירה לי מעט ריבונות על חיי החיצוניים, ודאי על תפיסתי אותם.

אבל-

לשם מה אני מגיעה עם החומרים האלו לגרסה שלמה, לשם מה אני מסדרת את החומרים ומעבדת אותם לחריזה מדוייקת, לסיפור שאני בונה ב

קפידה?

לשם מה אני שולחת אותם לעריכה לשונית, להגהה, לדפוס?

לשם מה אני משייפת אותם לגרסה הטובה ביותר (שביכולתי באותה העת)?

זו שאלה שאין לי עליה תשובה סיבתית, אין לי תשובה נסיבתית, ולא תשובה סביבתית, אבל זו עובדה שאני נוהגת כך- מסיימת מסע התקרבות אל עצמי בכתיבה- במוצר מוגמר שהוא ספר.

האם יש בזה נתינה?

האם יש בזה סיכום - זהו - הנושא הנוכחי בצורתו הנוכחית הסתיים?

אני מניחה שמגיע רגע, בו אני מרגישה שלמה עם האופן בו נתתי ביטוי לנושא שהעסיק אותי, פעולה שמקרינה כמובן אל החוויות מהן עשויה היצירה עצמה (להלן- החוויה שהסעירה אותי ויצאתי להניע אותה בכתיבה). בספר 'להיות' (שירה) - עיבוד הפרידה משני הוריי. ספרי 'עיבור' (רומן) עיבוד חוויה דיסוציאטיבית שנפתחה בפניי אחרי יותר משלושה עשורים

ובכל זאת - לשם מה לפרסם את התהליך המרתק הזה שמתחולל בתוכי?

אולי כדי לשחרר את היצירה, לפנות את השולחן... וכמובן גם להעניק לאהוביי, שאינם רק משפחתי הביולוגית, אלא לאהוביי הרגשיים, כל אותם אנשים שייתכן שהם חווים דבר דומה ומחפשים דרך להוסיף תנועה בחוויה שלהם.

אז כן - זו פעולה שמקורה באהבה.

כשאני מוציאה לאור את הספר (שהוא כמפה שהנחתה אותי בדרכי הרגשית, וגם כיומן מסע של אותה הדרך, שהוא כטביעות פסיעותיי, שהוא כאבן שהתהוותה מתחושותיי) אני משתפת במסעי, ומאמינה ששיתופי מסעות רגשיים עמוקים - מזמינים אדם לצאת למסעותיו שלו.

אני גם מרגישה שאני נר שמש שמדליק את האור בכותבים, מראה להם את הדרך את נתיבי הכתיבה המזקקים כל כך את הנשמה.

אז כן, עד כה לא 'עבדתי' מעולם בשיווק יצירותיי החוצה, אל הקהל, אבל היצירה יוצאת, ועושה מסעה לבד, כמו נשימה, מפנה מקום לשאיפה הבאה, שהיא כנראה, היצירה הבאה שמתחילה להיווצר בתוכי. 

ובצורה אוקסימורונית לכל הכתוב כאן - אני מעלה את מחשבותיי (הפרטיות) אל הבלוג, תחת הכותרת- " לשם מה להוציא לאור את הספר שלי. להיות - ספר +קלפים עיבור